שנה ראשונה בלימודי וטרינריה

הקלישאה הידועה "כל ההתחלות קשות" יפה גם לעת תחילת הלימודים בביה"ס לווטרינריה.

לכאורה, הכול אמור להיות קל ופשוט.

התלמיד/ה כבר עבר את שלבי המיון המפרכים הראשונים, והגיע אל משאת נפשו/ה, אל הלימודים עצמם.

אלא שבפועל מסתבר, כי כל התלמידים החדשים הגיעו עם "פרפרים בבטן" ליום הלימודים הראשון.

אומנם, רס"ן שמועתי הפיץ תיאוריה לפיה ברגע שהתקבלת לביה"ס לווטרינריה בישראל את/ה בבחינת ח"ל (חייב לעבור...), וכי מנקודה זו ואילך אין צורך ממש להשקיע בלימודים, שכן עתידך מובטח, אלא שאף אחד מאתנו לא לקח תזה זו ברצינות, ובראייה לאחור, ממרחק הזמן, טוב שכך.

אני הגעתי ללימודים חדור מוטיבציה מחד, אך מלא חששות ופחדים מאידך.

ידעתי כי לפניי 4 שנים של לימודים אינטנסיביים, ותהיתי שמא אבלה אותם עם חבורה אליטיסטית של גאונים מפונקים.

תנאי הקבלה ללימודי וטרינריה בישראל, כידוע, הינם כמעט בלתי אפשריים, מאז ועד היום. בכדי להתקבל יש צורך בממוצע ציונים גבוה במיוחד בתואר הראשון במדעי החיים או ברפואה, כמו גם בציון פסיכומטרי מרקיע שחקים.

תחושת הבטן שלי הייתה שאני בקושי, איכשהו, "השתחלתי" פנימה לרשימה, בדרך מסתורית ונפלאה כלשהי.

סברתי שאהיה מעין זנב לאריות, וכי כל הזמן אשתרך בכבדות מאחורי שותפי לספסל הלימודים, אותם עילויים אקדמיים עם מוחות חריפים וידענים משלי.

לפיכך, מה גדולה הייתה תחושת ההקלה עת הכרתי לראשונה את חבריי לכיתה.

מסתבר שזו הייתה קבוצה נחמדה ביותר, למזלי, של תלמידים ותלמידות, 20 בסה"כ, שהתקבצו מכל רחבי הארץ, ומכל מגזרי האוכלוסייה (כמעט).

8 הגיעו מהפקולטה לחקלאות, 5 כמוני הגיעו מאונ' ת"א, 1 מחו"ל (דרא"פ), והיתר מאוניברסיטאות ומכללות שונות בארץ. 12 בנים ו8 בנות. אשכנזים וספרדים, עניים ועשירים, עולים חדשים וותיקים, בקיצור, אומנם חבורה קטנה, אך מגוונת ביותר.

איכשהו נודע לי בשיחותינו הראשונות בינינו, כי 3 מתוכנו היו ב"רשימת ההמתנה" ללימודים, וכי הם התקבלו לאחר ש 3 תלמידים אחרים, ביטלו את הרשמתם.

אין לי מושג כיצד אינפורמציה זו דלפה ממזכירות הפקולטה, וגם העובדה שאני לא נמנה עם 3 אלו, כך שלפחות מבחינה זו נרגעתי, אני נמצא במקום טוב באמצע. מכאן ואילך הכול תלוי בי, אין לי יותר תירוצים למה לא להצליח בלימודים ובבחינות!

הסתבר לי באותה פגישת הכרות בינינו לפני תחילת ההרצאה הראשונה, כי תחושותיי, מחשבותיי וחששותיי אינם רק אצלי, וכי בצורה כזו או אחרת כולנו הגענו עם תחושות דומות.

גם העובדה כי יחד איתי התקבלו עוד 4 שלמדו איתי בתואר הראשון, ועוד תלמידה, ורד, שלמדה איתי באוניברסיטת בן גוריון בב"ש, כלומר כרבע מכיתתי החדשה היו פרצופים מוכרים ואהודים, בהחלט הקלה על ההשתלבות במקום החדש.

השנה הראשונה ללימודי וטרינריה מוקדשת למעין הומוגניזציה של הידע.

העובדה שהסטודנטים מגיעים מאקדמיות שונות בארץ ובעולם, חייבה תוכנית לימודים כזו שתביא את כולם לרמת ידע אחידה. אני למשל, עד אז לא ידעתי שלפרה יש 4 קיבות!, מאידך, תלמידי הפקולטה לחקלאות לא שמעו מעולם על "פאוניסטיקה".

הם, תלמידי הפקולטה, היו שפופים למדי עת קיבלנו את תוכנית הלימודים לשנה הראשונה, כיוון שהסתבר להם שיאלצו ללמוד כמעט מחדש קורסים שכבר עברו בלימודי התואר הראשון במדעי בע"ח כגון ממשק חקלאי ותזונה, אשר לנו, בוגרי יתר הפקולטות היו חדשים לגמרי.

לפני ההרצאה הראשונה, בפגישת ההיכרות, הכרנו את מייסד ביה"ס לווטרינריה, פרופ' קלמן פרק הנערץ עלינו עד היום. הוא הסביר לנו על הלימודים, מה מצופה מאתנו, הן כתלמידים והן כנציגים של ביה"ס, אנו היינו בסה"כ המחזור השלישי של בית הספר לוטרינריה בישראל אחרי 2000 שנה!

הוא גם הקפיד לציין לגבי חובת הנוכחות בכל השיעורים, " לא ייתכן" אמר

" שתלמיד שלא נוכח רבות בשיעורים יקבל תואר ברפואה בכלל ובווטרינריה בפרט" בנושא זה הוא יכול היה להיות רגוע לחלוטין, באותה עת לא העלנו כלל על דעתנו שלא להגיע לשיעורים ללא סיבה מוצדקת ביותר.

את השיעור הראשון קיבלנו מד"ר אמיר בור, איש אשכולות וטרינרי ואקדמי, שעד היום עוסק בשילוב של מחקר אקדמי ובפרקטיקה וטרינרית משגשגת.

ברור שהשיעור הראשון הוא זה שנחרט ביותר בזיכרון, ולפיכך זכורים לי שני משפטי מפתח שהוא לימד אותנו ממש בהתחלה:

הראשון היה דווקא באנגלית "IN VETERINARY MEDICINE THE UNEXPECTED IS THE MOST EXPECTED"

והמשפט השני היה בעברית: "... יש סוסים, ויש את כל יתר בעלי החיים..."

דהיינו, הסתבר לנו כי רפואת סוסים, בהיותם בעלי חיים עדינים, יקרים וחולניים למדי, הינה ממש מעין פרקטיקה נפרדת בפני עצמה. אז הסתבר לי גם כי האמרה

" בריא כמו סוס" אין לה כל כך על מה להתבסס...

זכורות לי עוד מספר אפיזודות מעניינות משבוע הלימודים הראשון. הבנו מאוחר יותר מדוע תלמידי מדעי בע"ח מהפקולטה לחקלאות כל כך "התבאסו" מלימודי ממשק. אלו היו שיעורים משעממים להחריד. לא זכור לי שמו של המרצה, אבל אני בהחלט זוכר את קולו המונוטוני, שהפיל תנומה על כולנו. לאחר שהחלה ההרצאה הראשונה בנושא, שלנו הייתה חדשה לחלוטין, החלטתי לעבור לספסל האחורי ביותר בכיתה, חששתי מ"פאדיחה" אם חו"ח אירדם מול המרצה ממש. מבעד לערפילי הערות/תנומה שהרגשתי, חדר לתודעתי משום מה ביטוי אחד, "אפונת דן" אחד המרכיבים האזוטריים ביותר בתוך תערובת מזון לבקר. בשעת הלמודים השנייה בממשק כבר שקענו כל התלמידים בעילפון חושים עמוק. לפתע התרומם המרצה מכיסאו וצעק: "... בושה וחרפה, אתם קוראים לעצמכם תלמידי וטרינריה, תתביישו לכם, איך אתם מעיזים לנמנם לי כאן מול הפרצוף, ולא להקשיב לדבריי...",

" לא ישנו!!!", אמרה אחת התלמידות בבהלה, אם כך אמר המרצה, מי יכול לחזור על מה שדיברתי בשעה הקודמת?, אני הרמתי את היד בהיסוס, לא זכרתי כלום, פרט לאותה אפונת דן מסתורית, ואמרתי לו בביטחון כי הוא דיבר על תערובת לבקר המכילה חומרים שונים ביניהם "אפונת דן". הו, ציין בסיפוק ובחיוך רחב, יש כאן צדיק אחד בסדום, אני שמח שלפחות אתה מקשיב לי, אני כבר מוסיף לך 10 נקודות לציון במבחן הבא בסוף הסמסטר... ואתם כולכם, פנה ליתר הכיתה בחומרה, כדאי שתלמדו ממנו הקשבה מהי...

כך יצא שהצלחתי מעל למשוער בנושא של ממשק ותזונה של חיות משק, נושא שכידוע אני עוסק בו באינטנסיביות עד היום...

בשיעורי האנטומיה בשבוע הראשון ולאחריו היינו כולנו קשובים יותר, שכן לכל הסטודנטים זה היה נושא חדש, מעניין, מפחיד ומרתק כאחד. זכור לי שיעור אחד במיוחד בו למדנו על שרירי האמה והזרוע בבעלי חיים ובאדם.

המרצה, אדם נעים וידען, עולה חדש מחבר העמים, צייר על הלוח את השרירים השונים. מצד אחד של הלוח הוא שרטט את השרירים באמת היד של האדם, ובצד השני שרטט את שרירי הרגל הקדמית בכלב.

לאחר מספר דקות הרים עדין, אחד התלמידים, את ידו וציין כי בשני הציורים המרצה השתמש בשריר מסוים בצבעי גיר שונים, דבר אשר מבלבל אותו מאד מאד...

המרצה התבונן בו בשתיקה, ניגש ללוח, מחק את השריר האמור בשרוול חולצתו, וצייר אותו מחדש בגיר אחר. עכשיו אתה מרוצה? שאל, "בהחלט" ענה עדין בחיוך.

"...אתם רואים, כמה קל לעשות בן אדם מאושר...?", כולנו פרצנו בצחוק משוחרר ומאז זה הפך להיות מטבע לשון שגור בפי כולנו, ואני נוהג להשתמש בו מעת לעת עד עצם היום הזה בהרצאות השונות.