נכתב לבקשתו של הגולש אמיר 

בשנת לימודי השנייה בוטרינריה, הזדמן לי מדי פעם לבקר כסטודנט במרפאות וטרינריות בכדי להשתלם. באותה תקופה התגוררנו בת"א, והרופא שטיפל בכלב שלנו, בוף, היה ד"ר יקותיאל שרעבי, במרפאתו ברחוב בן יהודה בת"א. לכן רק טבעי היה שאבלה במרפאה הן כלקוח והן כסטודנט לוטרינריה.

באחד מביקורי במקום, שהה שם רופא צעיר, מתמחה, לצערי איני זוכר את שמו כרגע, שהזמין אותי לצפות בניתוח סירוס חתול. הוא ביצע את הניתוח במיומנות, אם כי במהירות איטית מהרגיל שכן הוא טרח להסביר לי כל פרט ופרט מן הפרוצדורה.

כמתבונן מן הצד זה נראה לי קל מאד.

בחלוף השנים, כאשר הייתי בשנת לימודי האחרונה, אשר היא שנה מעשית כולה, יצא לי להשתתף בלא מעט ניתוחים בבית החולים הוטרינרי האוניברסיטאי בבית דגן, אולם משום מה לא יצא לי לחוות שוב ניתוח סירוס בחתול.

עם סיום לימודי, בשבוע הראשון להיותי וטרינר מוסמך, התבקשתי להחליף רופא וטרינר ותיק במרפאה ברמת גן, שביקש לנסוע לכנס מקצועי בחו"ל.

היום הראשון לעבודה כלל שני מקרים מיוחדים מאד אשר אותם אני מתאר כעת.

לאחר כמה לקוחות עם בקשות שגרתיות כגון חיסוני כלבת , חיסוני משושה, או תילועים שונים, הגיע אלי משפחה שלמה , אבא אמא ושלושה ילדים נושאים חתולה פרסית יפהפייה ומטופחת בכלוב נשיאה מפואר במיוחד שהביאו ביבוא אישי מארה"ב.

האבא הסביר לי כי החתולה מקבלת מזה 3 שנים זריקות נגד ייחום מאותו וטרינר שהחלפתי, וכעת הם מעוניינים להרביע את החתולה, ולכן הפסיקו מזה 8 חודשים לתת לה את הזריקה נגד ייחום, אולם היא אינה מתייחמת.

ובכן, ראשית לכל ביצעתי בחתולה בדיקה קלינית כללית, הכוללת בדיקת טמפ', דופק ונשימה, ממש כפי שלמדתי בפקולטה, ואח"כ בדיקה יסודית , עם סטטוסקופ, ובמישוש בכל הגוף. לפתע, תוך שאני ממשש את אחורי הגוף, נתקלתי במשהו שלא היה אמור להיות שם, כלומר בזוג אשכים לתפארת...

חשבתי שאני לא מרגיש נכון, ושאלתי את הלקוחות האם זו אכן נקבה והם טענו בתוקף שזו נקבה..

עדיין לא הייתי בטוח בעצמי וביכולות האבחון שלי כוטרינר צעיר, מה עוד שקולגה ותיק ומוערך נתן לחתולה זריקות נגד ייחום כפי שהיה כתוב בכרטיס שלה בתיקייה ( אז עוד לא היו מחשבים)

לכן, ביקשתי את עזרתם של לקוחותי, השכבתי את החתול/ה על הגב , וגילחתי על הקליפר את פלג הגוף התחתון, ואז התברר מעבר לכל ספק  ש "..זה לא גברת, זה אדון" כמו בשירו של שלום חנוך...

(כאשר הוטרינר משהחלפתי חזר ארצה סיפרתי לו את הסיפור, הוא תפס את שערותיו בתדהמה, ולזכותו ייאמר שהוא לא הכחיש שטעה, ואף הסביר לי כי עליי ללמוד לקח ממקרה זה, כיוון שמה שקרה הוא שמספר שנים קודם לכן, כאשר משפחה זו הגיע עם החתול לראשונה למרפאתו , הם ביקשו ממנו לבדוק את החתולה, והוא התייחס לדברים כפשוטם , ולא טרח לבדוק האם זו אכן חתולה או שמא חתול!!!, מאז ועד היום אני מקפיד לבדוק היטב וביסודיות , ובכל הגוף כל בעל חיים חדש שמגיע לטיפולי)

וכאילו לא די בכל זה, הלקוח הבא הביא עימו חתול ג'ינג'י ענק, וביקש לסרס אותו לאלתר. הוא יצא לענייניו, וקבענו שיחזור 3 שעות אח"כ בכדי לקחת את החתול.

כפי שתיארתי בתחילת הסיפור, הנחתי שהניתוח יהיה מהיר יחסית. אולם כאשר התחלתי לנתח, לאחר שהרדמתי את החתול, זו בעצם הייתה הפרוצדורה הרפואית-ניתוחית הראשונה בחיי שביצעתי כאשר אני לבד לבד.. , בלי אף רופא וטרינר, מבוגר ואחראי אשר יסביר לי מה לעשות.

 לפתע חטפתי פיק ברכיים, וגיליתי כי מה שנראה מהצד כפשוט וברור, אינו כל כך פשוט כאשר אתה צריך לבצע זאת לבד וללא הדרכה.

 ובכן, כמו שכותבים "נח" בשבע שגיאות, קרתה לי כל תקלה אפשרית בזמן הניתוח הראשון הזה, מאלה שכתובות בספרים, וגם כאלה שלא כתובות בתורה...

בסופו של דבר, לאחר 3 שעות (!), הארוכות ביותר בחיי, כאשר החתול התעורר מספר פעמים, ונאלצתי להרדים אותו שוב ושוב, הצלחתי לסיים את הניתוח עם חתול בריא, נשבעתי לעצמי שאני עוזב את הוטרינריה , ופותח בקריירה של בעל פאב.

למחרת, באתי באומץ למרפאה, ולהפתעתי, תפקדתי היטב, עברתי כנראה את השוק, שאגב, כל וטרינר עובר בתחילת תפקודו כרופא עצמאי, ומאז הספקתי לסרס מאות  פעמים, וכיום כל הפרוצדורה לוקחת לי 3 דקות במקום 3 שעות. טילפנתי לבעלים של החתול שסירסתי יום קודם , והוא דיווח לי , לרווחתי, שהחתול מתפקד היטב, אוכל ושותה, ונראה מבסוט מעצמו, אם כי הוא תוהה לאן נעלמו שני אשכיו...

ועל המשך קורותי כתלמיד וכוטרינר במאמרים הבאים.